שנות ההתבגרות הן ברוב המקרים שנים לא קלות בכלל... רובנו זוכרים את השנים הללו ברגשות מעורבים, היו רגעים יפים אבל גם היו רגעים של קושי חברתי, מאבק בציונים, תחושות של בדידות, פחדים, הרגשה שלא מבינים אותי. יום אחרי יום, באותה כיתה, באותו בית ספר עם אותם קשיים...

בשנים האלה, צריך להתמודד במקביל עם אתגרי בית ספר, עם החברים וגם עם שינויים פיזיים גדולים. בהרבה מקרים מרגישים כמו במירוץ מטורף, ואז טיפול רגשי עשוי להיות מקום בטוח בו אפשר לרגע לעשות סדר ולהרגיש שהחיים יכולים גם להתנהל אחרת. מדי שבוע יש הזדמנות לדבר את מה ששומרים בבטן ולא יודעים איך להגיד בקול רם – לפעמים דרך שיחה של מילים, לפעמים דרך מוסיקה, או דרך צבעים ומשחק... כאן הכל אפשרי. אין 'כי ככה אמרו'... מדברים על מה שקורה בגובה העיניים.

אל החדר שלי מגיעים כיום בני נוער שמרגישים מועקה ועומס. חלקם מדווחים על פחדים וחרדות, לחלקם נמאס כבר מכל מה שקורה סביבם, חלקם מתוחים וכועסים, אחרים מתקשים להירדם בלילה או לאכול באופן סדיר. חלקם נאלץ להתמודד עם משברים שהתרחשו במשפחה, אחרים סובלים מבחינה חברתית ובעלי דימוי עצמי נמוך...

ההורים שלהם, ובעיקר הם עצמם, החליטו שהם רוצים לחיות חיים טובים יותר ופנו לטיפול.

ול וכדאי לספר להם שהמציאות שונה מכך. אל תלחצו עליהם לפנות לטיפול, במקום זה אמרו את העמדה שלכם לגבי החשיבות של הטיפול, שתפו אותם בחוויות שלכם מטיפול רגשי שאתם עברתם, אפשרו להם לנסות ולהחליט בעצמם. במידה והקושי של הנער/ה מדובר בבית, אפשר בשיחה שקטה להתייחס אל הקושי ולהציע את האפשרות של טיפול.


שאלות נפוצות
טיפול עם מתבגרים הוא ברוב המקרים שיחה. מדברים בגובה העיניים על כל מה שמציק וקשה. גם כאן יהיו פתוחים בחדר ליד כל האמצעים האחרים– אפשר לשחק כדורגל או כל משחק אחר ולדבר במהלכו, אפשר לצייר לפסל ולהמציא משחקים... כל ביטוי הוא הזדמנות להבין יותר מה עובר עליך... בשיחה הזו אפשר לדבר על הכל. בדיוק כמו למבוגרים, גם כאן השליטה בקצב הדיאלוג והנושאים עליהם נדבר היא שלך . רק כאשר נרקמת מערכת יחסים של אמון, אפשר להמשיך ולבדוק יותר לעומק מדוע מרגישים קושי וכיצד ניתן לשנות את המצב.
יש מתבגרים שמבקשים טיפול עבור עצמם ואז אין צורך להסביר מהו טיפול מעבר למקום בו תוכל לשתף בכל הקשיים שלך ולהתחזק. כאשר מתבגר מתנגד ללכת לטיפול, אי אפשר להביאו בכוח כמובן, אך אפשר להציג את הטיפול בתור הזדמנות. הפגישה הראשונה היא בכל מקרה פגישה של ההורים ללא הילד, אפשר בפגישה כזו להתלבט ביחד לגבי האופן שבו יוצג הטיפול לנער או לנערה, ומהי הדרך הטובה ביותר עבורם. מתבגרים רבים חושבים שהם היחידים שמופנים לטיפול וכדאי לספר להם שהמציאות שונה מכך. אל תלחצו עליהם לפנות לטיפול, במקום זה אמרו את העמדה שלכם לגבי החשיבות של הטיפול, שתפו אותם בחוויות שלכם מטיפול רגשי שאתם עברתם, אפשרו להם לנסות ולהחליט בעצמם. במידה והקושי של הנער/ה מדובר בבית, אפשר בשיחה שקטה להתייחס אל הקושי ולהציע את האפשרות של טיפול.