הבנת התופעה של התפרצויות זעם באמצעות פענוח ציורי ילדים

מאת:מיכל וימר -מומחית לפענוח ציורי ילדים והנחיית הורים יצירתית

" הוא נושך ויורק עלי… "
"היא מסוגלת לזרוק חפצים ולשבור אותם מרוב עצבים…"
"כל פעם שאני לא מסכים לקנות לו משהו, הוא משתטח על רצפת החנות וצורח בקולי קולות…"
"אם היא כועסת אין לה שום בעיה לקלל אותי בחוסר כבוד ולהתחצף…"
"זה פשוט מפחיד כשהוא מתעצבן, הוא הולך הצידה וחובט את ראשו בקיר, מה עושים עם זה??"
רוב המאמרים בתחום של התפרצויות זעם מתייחסים לגיל שנתיים כגיל בו מקובל לראות את התופעה הזו, אפילו כנורמטיבית לגיל.
אך המציאות מעט שונה, והורים לילדים רבים יודעים לספר שגם לאחר גיל שנתיים הם נתקלים בתופעה של התפרצויות זעם.
מקובל להתייחס להתפרצויות הזעם בשתי קבוצות עיקריות:
 
האחת- מיקום ההתפרצויות במרחב חייו של הילד: יש ילדים שמתפרצים בכל מקום מסיבות שונות, ויש כאלה שעושים הפרדה ברורה: בגן לא מתפרצים ובבית כן. ההפרדה הזאת היא הפרדה חשובה כי היא מלמדת על מידת השליטה שיש לילד על ההתנהלות שלו.
יש ילדים המתפרצים בגן למשל בכל פעם שהם נתקלים במשימה ונכשלים בה.
התסכול 'עולה על גדותיו' ויש התפרצות של זעם. ילדים אחרים, ימקמו את ההתפרצות דווקא ברגעים של תסכול חברתי עם קבוצת השווים – הכעס ש"לא קיבלתי את מה שרציתי… זה לא פייר…" הוא יהיה הטריגר המרכזי לזעם.
 
השנייה – סגנון ביטוי התפרצות הזעם: כאן ההפרדה היא בין סגנון התבטאות מוחצן למופנם.
כאשר מצד אחד, נפגוש את הילדים שהתפרצות הזעם שלהם היא מוחצנת ומופנית לילדים ולמבוגרים שבסביבתם. אז נפגוש ילדים שמסוגלים להרביץ להורים, לשרוט ולנשוך אותם בשעת כעס, כמו גם להרביץ לילדים אחרים בסביבתם.
מצד שני, נפגוש ילדים שהתפרצות הזעם שלהם היא מופנמת, ואז הילד בשעת כעס יפנה את הזעם שלו בעיקר כלפי עצמו: יכסוס ציפורניים, יחבוט את ראשו בקיר ואף יראה תופעות של 'טיקים' או התנהגות מתוחה אחרת.
הוריה של ח', בת ה- 7, פנו להדרכת הורים בגלל התפרצויות זעם שמתרחשות בעיקר בביתו של הסבא שלה בשעת מפגשים משפחתיים.
העבודה עם המשפחה במקרה שלה כללה מספר שלבים:
בשלב ראשון – הבנת היקף התופעה
 ח' אינה מתפרצת בבית הספר, וגם אינה מתפרצת בבית לעיתים קרובות. רוב ההתפרצויות מתרחשות, כפי שצוין בהתחלה, אצל הסבא ובמסגרת אירועים משפחתיים. כלומר: ההשערה הראשונית היתה שהמקור להתפרצויות קשור בין היתר לדינאמיקה הנוצרת שם בביתו של הסב בעת מפגש משפחתי. שיחה עם ההורים, חיזקה את השערה זו, וניכר היה שבמפגשים המשותפים מופקעת מההורים הסמכות שלהם, והילדה ניצבת אל מול 'ריבוי הורים' – במילים פשוטות יותר, בני המשפחה מרשים לעצמם לנזוף ולהטיף לה מוסר בפורום המשפחתי, והוריה מוסתים הצידה.
בשלב השני – התבוננו יחד על התופעה כתופעה טבעית.
פעמים רבים, אני נפגשת עם הורים שפוחדים מתוקפנות, שחושבים שזה רק קצה הקרחון ועוד מעט יגלו דבר מה נורא על ילדם.
אך עם כל הרצון הטוב והניסיונות החברתיים ליצור התנהלות נעימה ומתחשבת, אסור לשכוח שתוקפנות היא יצר טבעי הקיים בכולנו. מותר וכדאי ללמד את הילד כיצד להתנהג ולשלוט בתוקפנותו אך חשוב לזכור שהיא חלק מאיתנו ותמיד תהיה כזו.
כאשר זו נקודת המוצא בעבודה עם המשפחה, קל יותר להמשיך הלאה. פחות מפחדים מהתופעה, ואז אפשר לנהל איתה דיאלוג…
בשלב השלישי – נבדקו דרך הציורים הסיבות להתפרצויות האלה.
התפרצות זעם יכולה לנבוע ממספר כיוונים:

 

  • רגרסיה רגשית בהתפתחות – במקרה זה, הילד לא נהג להתפרץ עד כה ופתאום חלה הרעה בהתנהגותו והחלו התפרצויות זעם.כאן, חשוב לשים לב כי ההתנהגות הזו היא איתות – היא מסמנת שהילד נמצא במתח רב והדרך היחידה עבורו לפרק את המתח הזה היא דרך ההתפרצויות. כאן, להתפרצויות יש מטרה רגשית, אולי אפילו מטרה מיטיבה עבור הילד (פחות עבור הסביבה שלו). בציורים ניתן יהיה לראות רגרסיה בשלבי הציור שתקביל לרגרסיה ההתנהגותית. במקרה של ח', אפשרות זו נשללה בגלל שציוריה תואמים לגילה ומפותחים.
  • סגנון המזג של הילד– הורים למספר ילדים יודעים לספר על הבדלי טמפרמנט בין הילדים כבר מיום היוולדם, הטמפרמנט בדרך כלל לא משתנה והוא 'צובע' את התנהגותו של הילד לאורך השנים. כאשר יש לילד טמפרמנט אימפולסיבי, יש הקוראים לזה 'מזג חם', נוכל לצפות יותר להתנהלות אימפולסיבית שחלק ממנה זה גם התפרצויות. כלומר במקרה הזה, ההתפרצות היא לאו דווקא איתות למתח, אלא סגנון הביטוי הטבעי של הילד. במקרה של ח', גם אפשרות זו נשללה בגלל שציוריה אינם מצוירים בסגנון אימפולסיבי – היא מקפידה על מילוי משטחים, צובעת לאט ובסבלנות, זוכרת לציין גם פרטים קטנים…

 

  • גורמי לחץ– הנקודה השלישית הנבדקת נובעת מנקודת המוצא שלהתפרצות יש סיבה, ההתפרצות משרתת משהו – נקודת מוצא זו, היא נקודת מוצא פרוידיאנית. התיאוריה אדלריאנית תאמר להיפך- להתפרצות יש מטרה, למשל מטרה להשיג תשומת לב – ואז הפתרון יהיה למנוע את הרווח המשני שקיים בתשומת הלב.
אני מעדיפה להתייחס במקביל גם לסיבה וגם למטרה.
במקרה של ח' אפשר לראות באופן מאוד בולט, שהסיבה היא מתח רב בו הילדה נמצאת:
מאסת השערות המצוירת בקו נוקשה ובצביעה צפופה מאוד מכבידה על הדמות ומסמלת בכך את העומס שמרגישה הילדה:
יתכן והמקור לעומס הוא הציפיות הגבוהות שלה מעצמה.
יתכן והמקור הוא הציפיות של הסביבה ממנה ויתכן והכל ביחד.
מה שבטוח, הוא שקיימת סיבה להתפרצות, היא לא מגיעה סתם היא מסמנת קושי של ח'.
עכשיו כשיודעים מה הסיבה אפשר לבדוק כיצד להקל על ח', ובמקביל לא לתת תשומת לב להתפרצויות (שנעלמו מאליהן ברגע שח' הייתה מתוחה פחות).
לסיכום,
התפרצויות זעם הן דרך לביטוי כעסים שמופיעה בדרך כלל על רקע של חוויית תסכול וקושי של הילד למצוא דרך להתמודדות יעילה יותר עם המצב.
חשוב לזכור כי הכעס והתוקפנות הם טבעיים ואנושיים, ולהעביר גם לילד את המסר הזה לצד דיאלוג שמלמד על דרכים מקובלות יותר להוצאת כעסים.
דרכים, שמבחינה חברתית, גם עבור הילד, יהיה יותר רווח בצידן. כאשר מתקשים לטפל בהתפרצויות הזעם והן הופכות לדפוס התמודדות שגור של הילד כדאי לפנות לטיפול רגשי ולהדרכת הורים.
וסרטון לסיום
 תודה לשוש נחושתן ששלחה את הסרטון, שמתייחס לדעתי, גם ליכולת של משפחה להתמודד עם כל משבר כשעובדים ביחד…
 

רוצה לדעת עוד על ציורי ילדים? 

לרכישת הספר  "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים " בהנחה  לחצו כאן

להרשמה ופרטים בנוגע לקורס "פענוח ציורי ילדים והדרכת הורים"   לחצו כאן