הורים רבים יודעים לספר שקשה להרגיל את ילדם למזון חדש: "הילד מעקם את פניו אל מול כל מאכל בריא ומסרב לאכול…" "היא לא אוכלת כלום, כל היום רק איכסה ואיכסה"
התופעה של קשיים סביב אכילה היא תופעה מוכרת – 25% מכלל התינוקות מתקשים בהאכלה בשנות חייהם הראשונות,
וכ 2% מהם מוגדרים גם 'סרבני אכילה' ברגע שמתלווים לסירוב תופעות של ירידה במשקל, הפרעות גדילה והפרעות קוגניטיביות וחברתיות.
הסירוב לאוכל חדש בראש ובראשונה הוא סירוב הטבוע בנו כבני אדם ומטרתו למנוע חשיפה למזונות מסוכנים ורעילים.
מעבר לכך, הסירוב לסוגי מזון מסוימים הוא סירוב נפוץ בגיל הרך, וברוב המקרים אין מדובר בהרעבה מסוכנת (יחד עם זאת, חשוב לעדכן את רופא הילדים בכל מקרה של חשש לגבי תזונת הילד).
יש לסייג את עניין העדפות האוכל, ולהזכיר את קבוצות הילדים בעלי הוויסות החושי המוגבר. במקרים הללו העדפות האוכל מתקשרות למרקם של האוכל, וכתוצאה מזה להעדפתו או לדחייתו.
הוריו של י' בן החמש, סיפרו לי במסגרת הדרכת הורים שהעברתי להם שנושא האוכל אצלם בבית הוא מאבק יומיומי.
לי' יש תפריט קבוע לכל ארוחה והוא מסרב לשלב מרכיבים נוספים.
בדיקת הציורים של י' העלתה ממצא מעניין וייחודי היוצרת השוואה חשובה בין התנהלותו של י' לבין אופיו.
ניתן לראות בציוריו עד כמה הטמפרמנט של י' הוא טמפרמנט שקט ואיטי – ציוריו מצוירים לאט ובזהירות, התנועה איטית והלחץ על כלי הציור מדוד.
הסימנים הללו, מרבים להופיע אצל ילדים שמגלים העדפה ברורה לתפריט מובנה וקבוע: כפי שהם לא אוהבים שינויים בתחומים אחרים בחייהם כך גם יעדיפו מעט שינויים בתחום האוכל. אצל חלק מהילדים נוכל לראות מגמה הפוכה, כאשר ציוריהם יהיו יותר בעלי גוון אימפולסיבי ומהיר.
סיבות נוספות הקשורות לרווחים העולים מהסירוב קשורים באופן ישיר למאבקי כוח.
הילד באמצעות הסירוב, מגדיר להוריו גבול ברור שלא ניתן לחצות אותו ללא שיתוף פעולה מצידו, כאילו אמר:'על התחום הזה רק אני מחליט!' – הפגישה עם הגבול הזה, אינה נעימה, מטבע הדברים, להורים – הלחץ והחרדה גדלים, ואצל חלקם מתפתחת התחושה שבעצם דחיית האוכל דוחה הילד גם אותם ואת אהבתם אליו.
מכאן כבר קצרה הדרך, לכל מיני 'טקטיקות מוצא אחרון' כמו איומים, 'לדחוף' אוכל, כעסים ומתח סביב כל ארוחה ועוד…
וגם אם לפעמים יצליחו להרגיע ולהגיד 'הילד לא ירעב', עדיין בלב מכרסמת אצל רבים מהם הדאגה שמא יופר האיזון התזונתי של הילד…
אז מה עושים?

כדאי, לצד ההתבוננות על מזג הילד, כמו בדוגמא המוצעת כאן דרך ציוריו, לשלול עוד כמה תחומים. למשל:
ממתקים נוטים להשתלט על צריכת המזון של ילדים. כשילד אוכל ממתקים, הוא יחפש שוב ושוב את מקורות הסוכר הללו וכך גם גופו יורגל לאספקה שכזו – חשוב להמעיט בזמינות הממתקים בבית, ולהקפיד על שגרה מובנת של אכילת ממתקים: מומלץ בשעות אחר הצהריים. במקביל, חשוב להמשיך ולהגיש לילד מאכלים מגוונים, ולהציג בפניו מודל הורי של תזונה מגוונת.
מבחינה רגשית – אל תהפכו את האוכל ל issue – נאומי תוכחה על חשיבות האוכל, עלולים לגרום למאבקי כוח מיותרים סביבו.
אל תציעו ממתק כפרס לאכילת אוכל בריא – כך הילד עלול להבין שאכילת האוכל היא מאמץ ועונש, שמחייבים אחריהם מתן פרס.
שימו לב, שילדכם אינו דורש ממתק כתחליף רגשי מנחם (למשל אחרי קבלת מכה) – אם כן, חשוב להראות לו את הקשר בין השניים ולהציע חלופה רגשית (למשל: חיבוק).
ומה לגבי אבא?
באוניברסיטת בן גוריון ובי"ח סורוקה ערכו באחרונה מחקר בנושא. ד"ר פוריה, ד"ר מאירי וד"ר ירושלמי בדקו את מקומו של האב וגילו כי כאשר האב הוא שותף פעיל בתהליך, נוצרת הטבה משמעותית בשיתוף הפעולה של הילד.
במסגרת המחקר, הם עקבו אחר 28 משפחות של ילדים המוגדרים כסרבני אכילה (לצד קבוצת ביקורת זהה בגודלה), בסיום המחקר ניתן היה לזהות מגמה ברורה לכך שמעורבותו של האב ותרומתו לתהליך הינה בעלת השפעה מיטיבה.( מתוך: Infant Mental Health Journal, May,2010).
ונקודה קטנה נוספת, המחקר הזה אכן מרתק ובעל השלכות, אך חשוב לקרוא את מסקנותיו בתבונה.
מעורבות האב, אין כוונתה 'להוציא את האם מהתמונה' או להשתלח באם על שכשלה במשימה 'הפשוטה' הזו.
מניסיוני בקליניקה ובהדרכות הורים שאני עושה, מעורבות האב מסייעת לאם לנוח קצת ולאגור כוחות להמשך, השתלבותו בתהליך משפרת את שיתוף הפעולה של שני ההורים כזוג, וכן… עוד זוג ידיים תמיד מקל.
יחד עם זאת, חשוב שלא להשתמש במעורבות האב כפתרון 'טכני', אלא להמשיך ולבדוק את נושא מאבקי הכוחות ויחסי אם-ילד שהובילו לסירוב.
רוצה לדעת עוד על ציורי ילדים?

לרכישת הספר "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים " בהנחה לחצו כאן

להרשמה ופרטים על קורס "פענוח ציורי ילדים והדרכת הורים יצירתית" לחצו כאן