איך יודעים אם לילד שלי טוב חברתית?

האם הילד שלי מקובל? איך הוא מסתדר מבחינה חברתית? למה היא לא אוהבת להתארח ומתעקשת להזמין את החברות אליה? מחקרים מראים שהנושא החברתי נמצא בראש רשימת הנושאים המטרידים את ההורה הישראלי. במקום השני – המריבות בין הילדים. וכששני הנושאים האלה בתודעה, איך נראים חיי החברה של הילד אחר הצהריים?

אז בואו נעשה קצת סדר: יכולות וכישורים חברתיים הם אחד הנושאים הנפוצים יותר לבדיקה באמצעות ציורי ילדים. בדרך זו, הורים יכולים להבין דרך הציורים של הילד שלהם מה הוא באמת חווה מבעד לשער הגן הסגור, רגע אחרי שהם נפרדים ממנו והולכים לעבודה.

בדיקת הכישורים החברתיים היא חשובה, משום שרוב הלמידה והחוויות בגיל הזה הן חוויות חברתיות הנובעות ממגע עם "קבוצת השווים" בני אותו גיל – ברגעים האלה הילד לומד על עצמו ועל הסביבה יותר מאשר דרך כל נושא לימודי.


איך רואים כישורים חברתיים מפותחים?

ניקח לדוגמה את ציוריה של יעל (בת 5.5), שאמה ביקשה לבדוק את מעמדה החברתי של בתה באמצעות הציורים. היא סיפרה שמצד אחד יעל נחשבת לילדה מקובלת מאוד בגן, ומצד שני היא לא אוהבת להתארח אלא רק לארח. האמא ביקשה לבדוק ממה נובע הקושי ללכת לבד לחברים, ואיך אפשר לעזור לב.

בציוריה של יעל מופיעים כמה סימנים שמעידים על כישוריה החברתיים המפותחים, בראש ובראשונה – הרמה הגבוהה של הציורים שלה, כמו גם הפרטים הקטנים שהיא מתייחסת אליהם, למשל בציור הבית.
סימן שני, הוא ההתמדה והרצינות בה היא מתייחסת למשימת הציור, למשל בציור הקשת - הצבעים צפופים זה לזה ומצוירים בהקפדה ובזהירות. הסימן הזה הוא גם חלק מהסיבה להתנהגות שמתארת האם בהקשר להעדפתה לארח ולא להתארח – ליעל חשובה מאוד תחושת השליטה, ציוריה מדויקים ומצוירים בהקפדה של ממש, היא רוצה להגיע לרמה גבוהה בציור שלה, ודורשת מעצמה להצליח. בדיוק בשל תכונת האופי הזו, בשלב זה נוח לה יותר לארח ופחות להתארח. ייתכן שזה פחות נוח להורים, אבל ליעל זה מאפשר בדיוק את תחושת השליטה שהיא זקוקה לה. כשהיא מארחת - היא קובעת את הכללים, היא יכולה להגיד מה מותר ומה אסור, היא מכירה היטב את כל הצעצועים, ובמידה ויש מריבה - היא יודעת שאמא שלה נמצאת באזור, והיא לא תלויה בהורה אחר ובשיקול דעתו.


הקשר הסודי בין התנהגות ההורה לכישורים החברתיים של הילד

מאחר שעולה מהציורים תמונה חברתית טובה, וליעל אין קשיים חברתיים יוצאי דופן שמחייבים הדרכה או טיפול – הייתי ממליצה לאמא של יעל לא להתערב יתר על המידה בהתנהלות הזו, ולהמתין בסבלנות עד שתיפרד מההרגל הזה בזמנה שלה.

יחד עם זאת, חשוב לבדוק כמה נקודות - רק כדי לראות אם המקור הוא ביעל או דווקא בהתנהלות סביבתית כזו או אחרת:
* מהו סגנון ההתערבות של ההורה בזמן של מריבה? ייתכן שהצורך של יעל באירוח בבית הוא משום שהיא תלויה בסגנון הורות שמסדר את הכל כשיש בעיה, ולכן כשהיא נמצאת בבית של ילדה אחרת - היא מרגישה פחות מוגנת ומעדיפה להיות בבית. לכן חשוב לא רק לחזק אצלה את המיומנויות החברתיות (שלפי מה שעולה מהציורים – יש לה כאלה), אלא גם לאפשר לה להתנסות בהן בבית, בשטח הבטוח, כדי שהיא תהיה פחות תלויה ותצליח לבטא את כישוריה החברתיים. למשל, כשיש מריבה בינה לבין האחים שלה או לבין חברות שמגיעות להתארח – לא להתערב מיד, ולהניח לה לנסות להתמודד עם הסיטואציה.


* מי החברות שהילדה מזמינה להתארח אצלה? האם אלה ילדות ש"נכון" יותר לארח בסביבת הבית המוכר? למשל, אם הן מגלות התנהגות שתלטנית כלפי יעל, אכן כדאי יותר שיתארחו בשטח הבית שבו היא השולטת דווקא. זאת נקודה חשובה שמאפיינת מקרים רבים של סוגיות חברתיות, בעיקר משום שבגן הטריטוריה היא של כולם ויש רק גננת אחת, ובבית הגבולות מטושטשים יותר.

* לתמוך, לעודד, לתווך: חשוב מאוד לעזור לילד שלנו להכיר את עצמה ואת הניואנסים של האישיות שלו. במקרה הזה – חשוב שההורים ידברו עם יעל על הצורך שלה לארח ולא להתארח, להראות לה שהם רואים את הצורך הזה, שזה לא סוד, ושהם יודעים להקשיב לה. במקביל, לעודד אותה ולהאמין שגם זה יעבור. ילדה עם יכולות חברתיות כל כך מפותחות כמו יעל, תצליח עם הזמן להתמודד טוב יותר עם מצבים של אי ודאות וגם להחליש את הצורך שלה בשליטה.


והשאלה הגדולה - מתי כל זה יחלוף?

אחד הדברים המעניינים בציורי ילדים, הוא שהשינוי מסתמן בציור לפני שהוא מופיע בהתנהגו – לטוב ולרע. ילדים מביעים את השינוי קודם ללא מילים, ורק לאחר מכן נותנים לו מילים והתנהגות.

במקרה של יעל, הסימנים הראשונים שישתנו בציור יהיו כנראה הקו, שיהפוך לגמיש יותר, ואופן הצביעה – שאמנם ימשיך להיות מוקפד, אך מדי פעם יהיו גלישות ומקומות שבהם היא תרשה לעצמה להתבטא באופן משוחרר יותר ופחות זהיר. בשלב הבא, אפשר יהיה להבחין שהיא תביע נכונות להתארח אצל חברות מסוימות, עד שההתנהלות תהפוך להיות מאוזנת יותר.