אמא שואלת:

משמעות נוספת של הרגרסיה הזו בציורים, היא ההתנהגות הדווקאית שאת מתארת, כך שכל התנהלות מולו הופכת למריבה. בנך, על פי העולה מהציורים, נמצא בנקודה בה הוא חווה את כל המתרחש סביבו כסוג של מלחמה, כיבוש יעד ומערכה בה יש רק מנצחים ומפסידים. אני בטוחה, שעבורך כאמא, ההתנהלות הזו מתישה לאין שיעור וקשה להתמיד בה לאורך זמן, וזו אכן התנהלות שהורים רבים מכירים ובגללה, גם רבים מדברים על 'אובדן ההנאה בהורות'. כמובן, שילד כמו ר' הוא ילד שמעניק גם הרבה רגעים של צחוק וכיף בהורות אליו, וכשהוא נהנה הוא משתובב ונעים להסתכל עליו מן הצד, אך יחד עם זאת כשהוא נדרש להתאים את עצמו לבקשה מבחוץ, הוא מתנגד, וההתנגדות הזו מתישה.

כדי לשפר את האווירה המשפחתית שאת מתארת בינך לבינו, אני ממליצה לנקוט במספר דרכים: ראשית לגבי ההתנהגות הדווקאית וההתנגדות שלו לבצע הוראות שונות שלך. מהציורים עולה, כי לר' יש קושי עם שינויים ומעברים, קושי זה יכול מתבטא החל מיציאה לטיול עם חברים ועד למעברים שגרתיים יותר כמו יציאה לגן, רחצה בשעת הערב, הירדמות בלילה וכדומה. בכל נקודות המעברים הללו, כדאי לבדוק עד כמה ההתנהלות מצדכם ההורים היא עקבית, שניכם ביחד וכל אחד לחוד. ר' מתקשה במעברים לא בגלל קושי מולד, אלא בגלל מבנה סדר יום שאינו קבוע ועקבי לאורך זמן. יציאה בשעה קבועה לגן, רחצה בשעה קבועה, טקס רחצה קבוע שחוזר על עצמו כל אלה נוסכים בילדים בטחון ושקט רגשי. כמובן, שהעקביות אינה רק טכנית כפי שתיארתי לעיל, אלא גם צריכה להתבטא במסרים עקביים מצד ההורים ובהתנהגויות ערכיות אחרות, אך במקרה שלכם לא מצאתי עדות לחוסר עקביות ברמה הערכית מצידכם בציורים ובכתב היד ששלחת, אלא יותר ברמה הטכנית.

בנוסף לכך, ר' הוא ילד שזקוק להתנהלות תנועתית ברוב שעות היום. בכל פעם שאת רוצה לשוחח איתו, עדיף לקיים את השיחה למשל במסגרת הליכה רגועה בשעות הערב. כאשר הוא בתנועה הוא לומד ומפנים טוב יותר. ואם זה לא מתאפשר – חשוב תמיד לשלב מגע בדיאלוג מולו, אפילו הנחת יד על כתפו תגרום לו להתגייס יותר להקשבה. הוא זקוק לקרבה פיזית מהסוג "הגברי", ואני ממליצה שכאן גם אבא יכנס לתמונה בזמני איכות של אבא ובן ובמגוון של משחקי התגוששות והשתוללות. חשוב לי לציין, שניכר מהציורים שר' זקוק יותר לפעילויות של תנועה ופחות לדיאלוגים של מילים, שמעייפים אותו.

לגבי הקושי שאת מתארת במעבר מפעילות לפעילות, יש לעשות זאת בהדרגה ולהקפיד על התנועה המוטורית בתוך המעבר. ר' יכול למצוא עניין רב בתחרות למקום היעד, אפילו אם הוא מתחרה עם עצמו. שיטת החיזוקים החיוביים, במילים וגם במדבקות, יכולה לעבוד נפלא עם ר' – כך שכל פעם הוא מקבל מדבקה על התארגנות בשלבים (בשלב הראשון למשל: מדבקה רק על כך שקם בבוקר והתלבש לבד, לאחר מכן מגדילים את השלבים המתוגמלים), במקביל הוא יכול להביע תרעומת ולהתנגד לשלבים אחרים, ההתקדמות היא איטית ומדורגת.

כל הפתרונות האלה עובדים רק אם באמת קיימת אמונה מצד ההורים שגבולות וביצוע הוראות הם נכס לחיים. אם נקודת המוצא היא: "הוא רק ילד, לא יקרה כלום אם יגיע לגן בשעה מאוחרת יותר… יהיה לו עוד את כל החיים להגיע מוקדם לעבודה…." וכדומה – נוצרים מצבים של קושי להתמודד עם מעברים שמאפיינים את חיי הילד בגיל זה. כל הורה מעדיף לגדל את ילדו בשמחה וללא מריבות וכעסים, אך כאן עובר באמת הגבול הדק בין עקשנות שלילית לעקשנות חיובית. ההתנגדות של ר' היא דוגמא להיבט באופיו של עקשנות שלילית, ר' לוקח את האנרגיות החזקות שיש בו לכיוונים של דווקא. אפשר באותה הדרך, לחזק אצלו את העקשנות החיובית, כלומר אותה עקשנות שתסייע לו בחיים בהשגת יעדים מקדמים – החיזוקים החיוביים בשלבים מדורגים מלמדים את הילד להתחבר אל הכוחות שלו גם כשהוא נתקל במצבים שקשים לו, החיזוק החיובי הנכון משלב בתוכו גם הבעת בטחון של ההורה בהצלחת הילד ובכך מחזק את בטחונו להמשך, חשוב להמשיך ולאתגר אותו בכל יום מעט יותר עד שיסגל לעצמו תבנית בה ירגיש בטוח ונעים. אפשר לפנות לר' ולבדוק איתו כיצד היה רוצה להיות 'אח גדול' ועל מה היה רוצה לקבל אחריות בהקשר לאחיו הקטן. במקביל חשוב להעניק לו גם זכויות של אח גדול, ולשבת איתו למשל לבד רק עם אמא או עם אבא, כפי שהיה עד לפני שמונה חודשים.

יחד עם זאת, חשוב מה שנקרא: "לבחור את המלחמות". אל תתחילו "מלחמה" בכל החזיתות בעת ובעונה אחת. בחרו מקום אחד בו מתנהל ויכוח תמידי, והשקיעו רק שם. למשל, אם בחרתם את נושא היציאה לגן – בשלב ראשון, תאמו עמדות ביניכם ההורים: האם מקובלת על שניכם שעת שינה קבועה בלילה? כיצד נכון להעיר אותו? מה עושים אם הוא מתנגד? מי עדיף שייקח אותו לגן? כיצד הופכים את ההליכה לפעילות המתאימה לאופיו של ר' מתוך מה שעלה מהציורים?. בשלב שני, שתפו את ר' בגישה החדשה שהחלטתם, ספרו לו על ההתארגנות בשלבים והביעו את ביטחונכם בו ובכך שתהיה אווירה נעימה.  שימו לב שכתבתי את המילה "מלחמה" בגרשיים! המטרה בהורות היא לא לנצח מלחמות, אין כאן מנצחים ומפסידים, אין כאן מצב בו עד היום ר' ניצח ואתם הפסדתם או להיפך. הציורים גם מראים בבירור שר' לא נוקט במניפולציות במטרה לנצח אתכם, אלא נוהג כפי שהוא נוהג מתוך קושי אמיתי. המטרה בהורות היא לנצח יעדים משותפים, ובמקרה הזה – זוהי מטרה משותפת שלכם ושלו לדעת להתמודד עם שינויים בחיים, לקום בבוקר ולהתארגן לפעילות בה יפגוש בהמשך את חבריו, או במילים אחרות : "אני רוצה לקום בבוקר, ולהתארגן בכוחות עצמי, לקראת הגן בו אפגוש את חבריי". ציוריו של ר' מראים בבירור שהוא ילד שהעצמאות חשובה לו, ולכן חשוב לחזק לו את הנקודה הזו, ובמקביל להחליש את ההתנגדות לשם התנגדות.