זה היה ביום חמישי בדיוק לפני חודש. בשעות הערב המאוחרות צלצל הטלפון בביתי, על הקו הייתה כתבת מעיתון 'ידיעות אחרונות' שאמרה: "הגיעו למערכת ציורים, ואנחנו זקוקים לפענוח שלהם עוד הלילה". לאחר כשעה הגיעו אלי הציורים כל אחד בנפרד, ותמונה מצולמת של כל הציורים תלויים על המקרר. במבט ראשון, נראה היה שמדובר בציורים שמאפיינים את גיל 3.5 – 4.5 . פניתי, כהרגלי, לתוכנת עיבוד תמונה והגדלתי את הציורים במחשב ביחס גבוה. הבדיקה של הציורים מקרוב העבירה בי צמרמורת של ממש. מעבר למה שעלה מהציורים, ואפרט בהמשך, העצב הגדול שבי היה מכך שהם צולמו כשהם תלויים על המקרר הביתי. הפתגם: "הכתובת הייתה על הקיר", התממש כאן במלוא המובן הטראגי שלו – הציורים היו שם, תלויים לעין כל, והספק שאולי, אולי ניתן היה לדעת לפני…
את האבחון שלחתי למערכת העיתון לאחר 3 שעות של בדיקה והצלבת נתונים. הוגשו לי מעט ציורים לבדיקה, ולכן האבחון היה ארוך ומורכב יותר. אתם ודאי זוכרים, שאני תמיד ממליצה, בעיקר בנושא של איתור מצוקות, לבחון כמה עשרות של ציורים, אך המציאות, לצערי לא תמיד מאפשרת זאת. לעיתים נתלים במעט ציורים, אך המעט האלה מוסיפים רבות להבנת מצבו של הילד בעיקר במקרים קשים שנדונים בבתי משפט.
האבחון שמצורף כאן, הוא האבחון המקורי שכתבתי. מטבע האילוצים של העיתון, מה שפורסם בסוף נערך וקוצר וחשבתי לפרסם כאן את האבחון במלואו:
הציורים מעידים על ילד/ה החיים תחת סכנה ממשית לחייהם.ההשחרות והעיוותים בקו בציור הגוף כולו ובעיקר בראש מעידים בפירוש על שימוש באלימות פיזית קשה כלפי הילד/ה. על פי העולה מהציורים, יתכן והאלימות מתבטאת במכות חוזרות ונשנות באזורים רגישים בגוף כמו: הראש.
איכות הקו בציור במקומות בהם הילד/ה מתייחסים לדמות האב מעידה על אבא נוקשה ודומיננטי. בהתייחסות לדמות האם עולה דמות אם חלשה ובלתי יציבה מבחינה נפשית. ההזנחה הרגשית העולה מהציורים, עקבית עד כדי כך שנראה שהילד/ה לא מכירים כמעט אף דמות בוגרת במשפחה המעניקה להם יחס חם ואוהב של ממש. כתוצאה מכך, יתכן ומדובר בדור שני ואף שלישי של התעללות בתוך המשפחה, מכמה דמויות במקביל.
הילד/ה מציירים דמויות בעלות רגליים בלתי יציבות ובשילוב עם סימנים נוספים, ניתן לומר בבירור שעבר/ה מספר רב של מקומות מגורים בחייהם. מעברים בלתי סדירים אלה תרמו גם להופעת סימנים רגרסיבים בהתפתחות ובתפקוד החברתי של הילד/ה : ניכרים בעיקר סימנים לסיוטי לילה, ובעיות פיזיות באזור הפה – בעיקר בשיניים.
הילד/ה חיים בעולם של מסכות, הכל נראה יפה כלפי חוץ, אבל מבפנים הם חיים בתחושה אמיתית של עצב, דחייה והשפלה.. הדימוי העצמי שלהם נמוך מאוד והם חיים בתחושה של בדידות בתוך עולם מזויף ומלא שנאה, בו צריך ממש להלחם על המקום כדי שישימו לב אליהם ויאהבו גם אותם.
לאחר ששלחתי את הכתבה, התקשרה אלי הכתבת וביקשה לברר האם העובדה שאין גוף בציורי הדמויות אינו סימן נוסף להתעללות אפשרית שהילד/ה חוו. כאן, הדגשתי כפי שגם אמרתי כאן בהתחלה, שסגנון הציור של ראש וגפיים היוצאות ממנו נקרא :'ראשן', ומאפיין את ציורי הילדים בגילאי 3.5-4.5. איתור המצוקה אינו מתוך נושא הציור אלא מתוך הדרך בה בוחר כל ילד לצייר…למחרת פורסמו הציורים בעיתון, ולאחר כ- 10 ימים נמצאה גופתה בירקון. יהי זכרה ברוך.
