כשילד אוחז לראשונה בעיפרון, אנחנו יודעים שלפניו דרך חדשה וארוכה. הוא מחזיק בעיפרון ונפעם מהתוצאה, כמו חוקר קטן חוזר שוב ושוב לצייר על הנייר, ומביט במה שהצליח לעשות. פענוח ציורי ילדים מתמקד בדיוק בחוויית הציור של אותו חוקר קטן בתחילת דרכו. כשהדגש לא יהיה על מה שהילד צייר, אלא על איך צייר.

כמובן, שפענוח הציורים נשען על תיאוריות מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית של הילד, כך שניתן לצפות, שילדים בני אותו גיל יציירו אלמנטים דומים. אבל הפענוח לא יתמקד רק בשאלה: האם הציור תואם לגיל הכרונולוגי של הילד, מבחינת האלמנטים המופיעים בו? אלא גם באופן שבו הילד מצייר, מדוע בחר לצייר כך ולא אחרת, למה בחר בצבעים הללו ועוד…

כיצד מתבצעת בדיקה של ציורי ילדים?

בבדיקה של ציור נבדוק בשלב הראשון את הלחץ, מיקום אלמנטים בדף, גודל, סוג הקו… בשלב השני, נוסיף בדיקה התפתחותית תוך התבססות על מחקרים פסיכולוגיים בתחום: למשל, דמות אנוש האופיינית לגיל שלוש שונה מדמות אנוש האופיינית לגיל חמש וכד'.
בשלב השלישי נבחן את בחירת הצבעים ואופן השילוב ביניהם.
הבדיקה המקיפה הזו, מאפשרת לקבל תמונה רחבה ומעמיקה על עולמו של הילד, והיא תשמש לנקודת מוצא טובה במגוון נושאים כגון: כישרונות, דפוסי התנהגות, פחדים וקשיי הסתגלות, בעיות פיזיולוגיות, בשלות לכיתה א', מיומנויות חברתיות ועוד…

בן שלוש – עקשנות ומאבקי כוח

תומר, בן 3, הוא ילד עקשן מאוד, ויש לנו הרבה מאבקי כוח איתו. קראנו שההתנהגות הזאת אופיינית לגיל שנתיים-שלוש, ואנחנו כבר מותשים, מה לעשות?

תשובה: אכן ההתנהגות אופיינית לגיל, אך אצל תומר זו דרך חיים.
תומר בן השלוש הוא ילד עירני ובעל נוכחות. הוא מודע לחוקים שסביבו אך יעדיף תמיד להגדיר את החוקים מחדש ולא "יבצע משימות" בדיוק ברגע שביקשת ממנו. אם מתעקשים אתו הוא מתעקש אפילו יותר.
בשעת כעס, הוא מרביץ ורוקע ברגליים, וסביר שגם בגן מתלוננים על התנהגותו התוקפנית. עם זאת, חשוב לציין שהוא יודע ומסוגל לשלוט בכעסיו ולא נוהג לעשות "דווקא": הוא לא יפזר בכוונה צעצועים שנאספו, או יזרוק בכוונה אוכל על הרצפה וכד'.

תומר זקוק לשליטה, ומאחר ויש לו כשרון מתמטי מולד אפשר כבר היום ללמד אותו כיצד לקרוא שעון. באמצעות זאת, אני צופה שיתנגד פחות לדרישותיכם ממנו, ויפתח תפיסת הזמן שתאפשר לו להתכונן לקראת הבאות.
מאחר והוא בסך הכל בן שלוש אני ממליצה שתצלמו אותו במספר שעות של היום כשהוא עסוק בפעולות שונות: קימה, אכילה, הליכה לגן, וכן הלאה. את התמונות הללו הדביקו ביחד עם תומר , במקום ספרות השעון.

בת ארבע – חששות ופחדים

ירדן, בת 4. ילדה מקסימה אבל, בזמן האחרון היא "נדבקת" אליי בבית, נצמדת אליי בכל הזדמנות, ולא נותנת לי לעשות כלום בלעדיה, למה היא עושה את זה?

תשובה: ירדן היא ילדה אינטליגנטית ובעלת חוש דרמטי. יש לה עולם פנימי מאוד עשיר, והיא אוהבת להמציא סיפורים. בגלל הדמיון ומשיכתה לסיפורי אגדות, תמצאי אותה פעמים רבות "שוכחת את עצמה", ושוקעת למשחק שיכול לארוך אפילו יותר משעה.
עם זאת, היא מציירת אירוע משמעותי של חולי במשפחה, שכנראה השפיע עליה באופן קשה. לכן לדעתי, "ההידבקות" אלייך נובעת מפחדים שהתעוררו בירדן בעקבות המקרה הזה.
החוש הדרמטי ועולמה הפנימי מסייעים לה להפליג במהירות, אל תוך עולם הפחדים. היא מעצימה בדמיון את מה שראתה במציאות, ובעצם מפחידה את עצמה… היא זקוקה מאוד למגע ולחיבוק, לכן פעמים רבות היא פשוט נתלית עליך ולא מרפה. אפשרי לה זאת, משום שזה יחלוף ברגע שהיא תרגיש בטחון ותבין שאת לא הולכת.
במקרה שלה, אין צורך לשוחח עמה על הפחדים כי יותר קל לה להתבטא בדרכים עקיפות. החזיקי בבית "משחת קסמים", "מקל פלאים" ועוד כל מיני עזרים דרמטיים, שיאפשרו לה לתת דרור לדמיונות וינסכו בה כוח פנימי ובטחון בעצמה בבואה להתמודד עם הפחדים.
ושוב, אני חוזרת ומדגישה – ירדן זקוקה להמון מגע וחיבוקים.

בן שלוש וחצי- הרשמה לגן עירוני

שי בן 3.5 האם לרשום אותו לגן עירוני בשנה הבאה, או להשאירו עוד שנה בגן פרטי?

תשובה: שי הוא ילד מופנם ואנליטי. הגישה שלו היא גישה זהירה ומחושבת, פעמים רבות ניתן למצוא אותו מביט על הגן מן הצד ובוחן עם איזו חבורת ילדים כדאי לשחק. הוא סובל רבות ממחלות אף, אוזן וגרון ויש לו נטייה לפתח סטרידור.
מאחר והתנהגותו היא עצורה הייתי ממליצה להשאירו שנה נוספת בגן פרטי, אם מצבכם הכלכלי מאפשר זאת. זאת משום שבגן פרטי יש, בדרך כלל, מספר רב יותר של גננות ומטפלות שיוכלו להעניק לו יותר תשומת לב.

במקביל, הירשמו אתו ביחד לחוג יוגה לילדים או לכל חוג אחר המשלב מגע ופעילות גופנית. אין צורך לדאוג מהשימוש הרב שלו בצבע השחור, במקרה של שי שימוש בצבע הזה הוא שימוש חיובי.

בן 10 – גיל ההתבגרות ובית הספר

בני האמצעי, בן ה- 10 מאוד אניגמאטי עבורנו וכל פיסת אינפורמציה שתוכלי לתת לנו – תעזור. הציורים צוירו במהלך השנה – שנה וחצי האחרונה, ומושפעים מאוד מהשיגעון החדש של מבוכים ודרקונים (זה ברמת התוכן) רצינו לשאול האם הוא בשל למעבר המתוכנן שלו מבי"ס דמוקרטי לבי"ס רגיל?

תשובה: אשתדל "לפצח" עבורכם את האניגמה… למרות שבמקרה שלו זהו סוג של דרך חיים!.
מבדיקת ציוריו של בנכם, ומתוך זה המוצג כאן איתרתי בסך הכול התנהלות של קו בריא ואיכותי- המשמעות של סגנון קו שכזה, היא שבשורה התחתונה הוא אינו חווה מצוקות למרות שאינו משתף כל כך בחוויות שהוא עובר. יחד עם זאת (ולמרות שהוא רק בן עשר) הוא מתחיל כבר את גיל ההתבגרות, ואחד הסימנים לכך הוא בסגנון חתימתו שניתן להבחין בה בקצה הדף, ואפשר לראות שהוא חותם את שמו בצורה משתוללת, כאילו בקו אחד – סגנון זה של חתימה מאפיין מאוד את גיל ההתבגרות.
מעבר לכך, עולה מציוריו עולם פנימי עשיר, עולם מגוון בנושאים רבים בהם הוא מגלה עניין, כמו גם תחומים רבים בהם הוא יכול להביע את עצמו בצורה טובה ומוכשרת. התחומים הרבים הללו, לעיתים מתערבבים לו ויוצרים עומס של מחשבות וכיוונים אליהם הוא פונה, וכתוצאה מכך דפוס של חוסר מיקוד נכון במשימה – יתכן, אגב שבמצבים האלה בדיוק אתם מרגישים שהוא הופך לחידה, לא ברור לכם כפי שגם לו לא ברור, לאן פניו מועדות. כשהוא נקלע למצבי הערפול האלה, הוא מעמיס את עצמו בהרהורים רבים שגורמים מטבע הדברים ללחץ, הוא מתחיל להתעסק פתאום בפרטים הכי קטנים וזניחים ובמקביל מגלה עייפות וירידה ברמת הביצוע הכללית דווקא במקומות שחשוב היה שישקיע בהם.

מבחינת הדימוי העצמי שלו, אני חושבת שיש מקום לבדוק יותר לעומק באמצעות ציורים נוספים וכתבי יד שלו את האופן בו הוא תופס את מקומו החברתי, כרגע ממה שראיתי בציורים עם כל הכישרון האמנותי הרב שלו וחוש ההומור המאפיין אותו הוא עדיין מרגיש שהוא זקוק להגנה ולמרחב, ובסופו של דבר החותם שהוא משאיר אחריו מבחינה חברתית הוא זניח, לפחות בתחושתו שלו.
לגבי שאלתכם בנוגע למעבר המתוכנן מבי"ס דמוקרטי לרגיל, נראה לי שדווקא המסגרת המובנית יותר תסייע לו במצבי הערפול שאליהם התייחסתי ותקל עליו.

בת 4– עודף גבולות בחינוך

בתי בת ה – 3.7 ש' היא ילדה בכורה ויש לה אח בן 1.5 ש'.
היא התחילה לדבר וללכת בגיל מוקדם. עם זאת, מאז שנכנסה לגן טרום חובה שבו 33 ילדים נראה לי שבקושי נקלטים התכנים והיא גם מאד לא נשמעת לבקשותינו, ובמיוחד שלי. האם נראה שאנו לוקים ב" עודף גבולות" עבורה?

תשובה: מהציורים של בתך עולה כי היא ילדה מלאת מרץ וסקרנות. היא קולטת ברגישות את כל המתרחש סביבה ושמה לב לכל הפרטים הקטנים. היא בעלת חוש תיאטרלי מפותח, שוודאי נחשפת אליו זה מכבר במסגרת ההתנהלות השגרתית של המשפחה. לכשרון תיאטרלי זה ובכלל לאופייה אני זוקפת את עניין המשמעת והגבולות.
ניתן לראות בשרבוטים של בתך באופן חד משמעי את אופייה החזק ומלא הנוכחות – סגנון הקו שלה מלא תנופה והתנועה מתפרצת ופולשנית, הלחץ בו היא מציירת חזק וניכר על הדף- כל אלה מעידים על כך שהיא ילדה חזקה ועקשנית, ואינה מעוניינת לרצות את הסביבה. כאשר היא נדרשת לעשות כן היא עלולה להגיב באימפולסיביות תוקפנית, שתיצור אווירה של שתלטנות והכתבת חוקיה לסביבה.
סגנון השרבוט המאפיין אותה מעיד על מזגה, וככזה מרמז גם על אופייה הקבוע והבלתי משתנה. כלומר- היא מתנהגת כך לאו דווקא משום שהיא "בגיל המרד הקלאסי", אלא יותר משום שהיא ילדה שאינה עסוקה בריצוי הסביבה, ומעדיפה להתנהל באופן אינדיבידואליסטי . יחד עם זאת, איני רומזת לכך שמהיום והלאה עלייך להתנהל מולה בצורה מהוססת, תוך שאת מתייעצת עמה לגבי כל קביעה חדשה, מתוך זה שהיא ילדה עצמאית ובעלת דעות משלה. יחד עם זאת, בעידן בו כולם מדברים על 'הסמכות ההורית' ,חשוב לי לעשות כאן הבחנה בין התיאוריה לבין הצרכים של בתך.
בתך זקוקה לגבולות ולראיית עולם חינוכית מובנת ועקבית, אבל משום אופייה החזק ומלא הנוכחות, יש לברור בחוכמה מתוך מגוון החוקים הקיימים כרגע בבית, את החוקים 'הנכונים' יותר, או במילים אחרות ליצור מצב בו יש מעט חוקים – אך חוקים ברורים ועקביים. במקביל, משום שציינת שהקושי הוא בעיקר כלפייך, אני ממליצה לך למצוא זמן ולשחק אתה קצת במשחקי תיאטרון, התחילו במשחקי התחפשות למיניהם, תני לה הזדמנות לראות דרך המשחק 'אימא קצת אחרת' – אימא שמרשה לעצמה להשתטות, ואינה עסוקה כל הזמן בהתוויית גבולות וחוקים אלא קצת בודקת את שבירתם… כמובן, שאת המשחק יש לתחום בזמן ומקום ולהמשיך להתנהל בבית בהתאם לחוקים שקבעת.
לגבי ההתנהלות בגן, נראה לי שהסיבה לכך היא שלא כל כך ברור לה מעמדה החדש מול 32 הילדים האחרים, אני ממליצה לשוחח עם הגננת על כך ולבדוק איזה 'תפקידי אחריות' ניתן לתת לה בגן כדי שתרגיש חשובה ותורמת.

בת שנתיים וחצי – גירושין בין ההורים

בתי בת 2.5. (ויש לה אחות גדולה בת 5) – האם ניתן לראות בציורים עדות למצוקה רגשית יוצאת דופן או ביטוי חריף לגילה שדורש ייעוץ והכוונה מקצועיים? אני גרושה מזה שנה וחצי ובעקבות הפרידה עברנו מהעיר לקיבוץ.

תשובה: מציוריה של בתך עולה כי היא ילדה רגישה וערנית במיוחד. במספר מקומות בציורים קיים רעד משמעותי בסגנון השרבוט, המעיד על קושי שהילדה.

יחד עם זאת, בציורים אחרים ניכר שהיא ילדה מלאת סקרנות ורצון כנה להשתתף ולתרום לסיטואציה חברתית, אינה אוהבת לעמוד מן הצד, אך נוהגת לעשות זאת משום שהיא מרגישה בלבול גדול בתפישת עולמה. לגבי שאלתך בנוגע לפנייה לייעוץ והכוונה מקצועי נראה לי שבשלב זה אין צורך לחשוף את הילדה לתהליך טיפולי, אלא דווקא לאפשר לך לקבל את הייעוץ וההכוונה הללו.

מהאופן בו את מופיעה בציורים של בתך ניכר שבתקופה האחרונה את מאוד מתוחה ולחוצה והלחץ הזה משפיע מאוד על סגנון ההורות שלך, והטונים הכללים בבית. מטבע הדברים, אני מבינה שאת מרגישה את עול גידול הבנות לבדך, בין אם את מקבלת מזונות ובין אם לאו, העזרה הכספית אינה מספיקה לפעמים וצריך פשוט עוד זוג ידיים. את הבלבול והלחץ הזה, בתך חווה מדי יום, אך בגלל רגישותה הרבה היא בוחרת להפנים את 'הרעש הסביבתי' ולא להתפרץ.
מאחר ואת מתגוררת עם הבנות בקיבוץ, תוכלי ודאי למצוא 'סידור' כשצריך, יחד עם זאת אני ממליצה לבדוק אפשרויות שלפחות אחת לשבוע תבלי עם כל אחת מהבנות בנפרד. בשהות המשותפת הזו, נסי לבדוק יותר לעומק במה בתך מתמקדת, עפ"י הציורים שלה היא זקוקה ממך פשוט לחיבוקים, עטפי אותה כאילו היא שוב תינוקת, שחקו ביחד במשחקי 'כאילו' כמו: 'אימא בהריון', תני לה את התחושה החמה והבטוחה שתאפשר לה להאמין שלמרות השינוי במבנה המשפחתי, כמו גם בסגנון המגורים, יש דברים שלא ישתנו לעולם.

רוצה לדעת עוד על ציורי ילדים?

לרכישת הספר "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים " בהנחה לחצו כאן

להרשמה ופרטים על קורס "פענוח ציורי ילדים והדרכת הורים יצירתית" לחצו כאן