ציירו לי מלחמה

הטילים, הפחדים, הדמעות וגם האומץ, היצירתיות והכוח שהם שואבים מאבא ואמא: ילדים מעוטף עזה ציירו לנו את המלחמה כפי שהיא משתקפת בעיניהם. המטפלת באמנות מיכל וימר, מנהלת המרכז לפענוח ציורי ילדים, ניתחה את הציורים ומספקת הצצה לנפשם של ילדי העוטף.

ידיעות אחרונות, 14.11.2018

ציירתי שומרים שמגינים על הבית מפני צבע אדום"
שני קדוש, בת שש, מהיישוב פרי גן

שני קדוש ציירה שומרים, לכל אחד קסדה, מגן וחרב. "היא הסבירה לי" מספרת אמה, מיקי קדוש "שהם שומרים על הבית כשיש צבע אדום". על הציור עבדה שני אתמול הממ"ד אחרי יממה עמוסת אזעקות מפחידות. יש לה אחות, תינוקת בת שנתיים, ואחות גדולה בת תשע.
הניתוח של מפענחת הציורים מיכל וימר: זה ציור שמראה לנו בצורה ברורה שלילדים יש שפה אחרת מאיתנו, המבוגרים, רואים ציור עם שמש, שמיים כחולים ופרחים – אבל אם שמים לרגע בצד את מה שהילד מצייר ונכנסים לאיך שהוא מצייר אנחנו רואים פה משהו אחר לגמרי. צביעה לא שקטה בקצב מהיר בעיקר באזור של הגג שמסמל את המחשבות. אנחנו רואים גם דלת על דלת, חצי בירוק וחצי באפור, ומנעול גדול, שני פרחים עומדים לצידי הדלת כמו שומרים בצידי שער של טירה. אפשר ממש לראות בציור את תחושת חוסר היציבות והלחץ, את אי השקט וגם את היצירתיות המקסימה של הילדה והיכולת שלה לברוא בציור מציאות אחרת ממה שהיא חווה. מציאות שבה יש שני שומרים שמגינים על הבית מפני המלחמה.

"היד של זיו עוצרת את המלחמה"
זיו, בן שש, מועצה אזורית אשכול

זיו, תלמיד כיתה א', צייר את עצמו ישן במרחב המוגן. "זה במסדרון שלנו" מספרת אמו, "אין לנו ממ"ד, הוא צייר את הדיווחית שקיבלנו מהצבא שמצפצפת כשיש אזעקה. הרעש מפחיד אותו מאד. זיו צייר את אבא שלו ואותו עומדים במקום בטוח ואת צופרי האזעקה שממוקמים על המקלט ביישוב. הניתוח של מפענחת הציורים מיכל וימר: מדובר בציור מונחה, הילד נקרא לצייר את התחושות שלו סביב המלחמה. זה תרגיל מאד טוב כשיושבים בממ"ד או במקלט, לבקש מהילדים לצייר את הדברים מנקודת מבטם, ככה אפשר לראות מה הכי מפריע לילד. דרך הציורים אפשר לראות מה המצוקה העיקרית של הילד ואיך אפשר לעזור לו. יש כאן ילד שמאד סובל מהצליל האגרסיבי של האזעקות, הוא מצייר אותו ואת אביו בתור מי שמגן עליו בזמנים האלה. הוא מצייר את היד שלו גדולה וזה אחד הדברים הנפלאים בציורי ילדים – אשר לדמיין שהוא סופרמן ושאפילו אפשר לעצור את המלחמה, למרות שבמציאות אין להם השפעה עליה. זה נפלא שילד יודע להשתמש בציור ככלי ליצירת מציאות חלופית. היד שלו שעוצרת את המלחמה, וכמובן המגן שיש לו ביחד עם אבא.

"היא מחכה לשמוע את הבום כדי להירגע"
שקד עמר, בת שש, משדרות

"שקד נעשתה מאד חרדתית" אומרת אמה אורטל, "ביומיים האחרונים כשהייתה אזעקה והיא לא הספיקה להגיע לממ"ד היא קפאה במקום. זה אף פעם לא קרה לה קודם לכן, זה הדליק אצלנו נורה אדומה והחלטנו לשבת איתה ולהסביר לה את הכל על המצב כדי שתבין שיש מי שמגן עליה. היום היא כבר יודעת איזה טילים הם של צה"ל ואיזה של החמאס. מה אומרת מנתחת הציורים מיכל וימר: כמו בהרבה ציורים של ילדים מהעוטף אפשר לראות גם בציור של שקד ידיים קטנות ורגליים דקות – אלה שני דברים שמצביעים על תחושת חוסר אונים וחוסר ודאות במציאות של הילדה. בנוסף רואים בציור דמעות – אבל חשוב לי לציין שזה לא בהכרח אומר ששקד עצובה, זה אחד המיתוסים בציורי ילדים… צריך לתת דגש לאיך שמציירים ולא בהכרח לנושא עצמו – כמו דמעות.

"אין לאדם יכולת לנצח את הטיל"
נויה שראיזין, בת שבע משדרות.

הדבר הראשון שמזהים בציור של נויה הוא את הטיל הגדול. "האווירה בבית מאד קשה ביומיים האחרונים, האוכל כנראה מנחם בחלק מהרגעים… הממ"ד הוא חדר המשחקים של הבנות והן מרגישות בו בנוח. מה אומרת מפענחת הציורים מיכל וימר: נויה ציירה טיל גדול מעל דמויות קטנות, הילדים בשונה מהמבוגרים לא ממש מבינים את תמונת המצב ולא שומעים פרשנויות והערכות לקראת הבאות. הם רק שומעים טילים ואזעקות להם הסברים. כאשר ניגשים לפרש ציור מסתכלים על מספר דברים: בציור של נויה ניתן לראות שהיא בחרה להשתמש בצבע אחד וזה מלמד על החוויה הרגשית שלה כאילו הכל כאן חד צדדי ומפחיד, ושאין לה חשק להיות בזמנים כאלה יצירתית יותר מדי. הבחירה לצייר את הטיל הכל כך גדול הזה מראה על החוויה הסובייקטיבית שלה – היא חווה כל טיל כמשהו ענק ומסוכן מאד שיכול בשנייה לבלוע את כל מה שהיא מכירה בעולם הזה ושאין לה אפשרות להתמודד איתו. אפשר גם לראות בציור שאין אדמה – ואדמה משקפת בציורי ילדים תחושות של יציבות וביטחון. גם הבחירה לצייר דמויות כה קטנות מעידה על תחושת חוסר האונים כאילו לאדם אין יכולת לנצח את הטיל.

"פחד וחרדה מאי הוודאות שמסביב"
אנאל אברג'יל, בת חמש, משדרות

הציור של אנאל מאד צבעוני אבל מתחת מסתתרת חרדה מאובדן השליטה על המתרחש, "אנאל נבהלת מהרעש של הניאגרה כי זה מזביר לה את הרעש של האזעקות, היא הפכה להיות מאד חששנית בימים האחרונים, ונלחצת מכל רעש קטן בבית. מה אומרת מפענחת הציורים מיכל וימר: לבני אדם בכלל יש צורך בוודאות ושליטה, ושי ילדים שאצלם הצורך הזה מאד בולט. בציור של אנאל ניתן לראות שכל הפריטים מאד צפופים, כל האלמנטים צבועים בקפידה ובקושי נשאר מקום לבן בדף. בתקופה כזו של מלחמה, ילדים כמו אנאל זקוקים לוודאות ושליטה ולכן חשוב לתת להם כמה שיותר מידע כדי שהם ירגישו שהם כן מבינים ולא במעט.