אחת הדרכים לביטוי התנהגותי עקיף של פחדים וצרכים רגשיים היא ההרטבה. ובמיוחד ההרטבה המשנית (חזרה להרטבה לאחר גמילה), כפי שקורה עם נ'.הוריה של נ', בת 5.8, מספרים שהיא נגמלה כבר בגיל שנתיים מהרטבת יום, ובגיל 3 מהרטבת לילה. אבל כשנולד אחיה הצעיר (לפני שנה וחצי), חזרה להרטיב בלילות.

הוריה שואלים האם ההרטבה נובעת מבעיה פיזית או פסיכולוגית, ובאילו דרכים ניתן לטפל בעניין?

הגורמים הפיזיים להרטבה כוללים: מרכיב תורשתי, חולשת שרירים, כיס שתן קטן יחסית ומחסור בהורמון ADH. מבחינה גרפית לא רואים בציוריה של נ' סימנים לבעיה פיזית שכזו (עם זאת, אני ממליצה להוריה לקבל חוות דעת רפואית מוסמכת).

ההרטבה המשנית ממנה היא סובלת, נובעת בעיקר מגורמים פסיכולוגיים- נפשיים.

נ' היא ילדה חכמה במיוחד ויש לה חוש הומור נפלא. חשיבתה מקורית ובעלת מעוף, ואפילו גג הבית שהיא מציירת נוגע בשמיים… היא יודעת להתבטא ברמה גבוהה ובעלת כשרון מולד לשפות. כושר האבחנה שלה גבוה, והיא קשובה לכל מילה שנאמרת בבית. האמירות המתחכמות שנ' משתמשת בהן, מסייעות לה לקבל את תשומת הלב שהיא זקוקה לה. היא אוהבת לביים את הסביבה ולהגיד לכל אחד מה עליו לעשות, ומדי פעם מנסה גם לשלוט באחד ההורים.

נ' מציירת שוב ושוב את אחיה כגורם מפריע: בציור המשפחה שלה אפשר לראות כיצד הוא ממוקם בין שני הוריה, ואילו היא "נדחפה" הצידה והפכה לנמוכה ממנו. חשוב לה מאוד להיות במרכז תשומת הלב, והיא מוכנה לנקוט גם בדרכים תקיפות כדי לזכות שוב במעמד. יחד עם זאת, היא מודעת לחוקים ולאיסורים ולכן עוצרת את התוקפנות בתוכה. העצירה המלאכותית הזו, גועשת בתוכה ויוצרת אי שקט פנימי, תנועיות יתר וחרדות (שמופיעות בעיקר על רקע של פרידה, נטישה, מעבר דירה וכד').

נ' מודעת למצבה ורוצה לשלוט בצרכיה ולייצב אותם, אך חוששת לבטא באופן ישיר את הכעס והתסכול כלפי אחיה, ולכן מעדיפה את הדרך העקיפה. קיימות מספר דרכים וטכניקות בהן ניתן לסייע לה בהתמודדות עם הקשיים הללו, אפרט כאן את הנפוצות יותר למשל: חלק מהילדים נוקטים בהתנהגות רגרסיבית (חזרה להרטבה/מוצץ וכד') כשהם שמים לב ליתרונות "הקטנים".

לכן, חשוב שהוריה יבדקו האם הם מדגישים בפניה במידה מספקת את יתרונות "הגדולים": אפשר לקחת אותה למקומות של "גדולים", לשתף אותה בהחלטות של "גדולים",אך להימנע מלומר לה: " הפסיקי להרטיב, את כבר גדולה!".

במקביל, בלו עמה בנפרד מהאח הקטן. נ' חוזרת ומציירת בציוריה את הצורך ביציבות, לכן אני ממליצה לקבוע מסגרת זמן קבועה ושבועית, בעלת פעילות שחוזרת על עצמה – שבה אחד ההורים מבלה רק עמה. כל התהליך הזה חייב להיעשות בזהירות ובתבונה, משום שנ' יודעת כיצד לנתב בחוכמה את המבוגרים עפ"י רצונותיה. חשוב לחזק את העצמאות שבה, ולא להפוך אותה לשולטת ולמחליטה בכל.

בכל מקרה, כדאי שהטיפול בעניין ייעשה ברמה הפסיכולוגית (כולל הנחיית הורים), תוך מתן כלים בהם תוכלו להשתמש בסביבת הבית המוכרת. אני ממליצה, בשלב זה שלא לערב את נ' בהתייעצויות עם הגורם המקצועי.

רוצה לדעת עוד על ציורי ילדים?

לרכישת הספר "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים " בהנחה לחצו כאן

להרשמה ופרטים על קורס "פענוח ציורי ילדים והדרכת הורים יצירתית" לחצו כאן