לאורך השנים, אני נשאלת מדי פעם על ידי הורים האם פענוח ציורי ילדים הוא מדויק? לשאלה זו אני תמיד משיבה בשני חלקים: החלק הראשון, הוא  - כן, מסקנות הפענוח של הציורים מבוססות על מחקרים אקדמאיים מובהקים מאוניברסיטאות שונות בארץ ובעולם שנערכו במהלך השנים האחרונות, החל מהמאה ה- 19. החלק השני של התשובה חשוב ומשמעותי אף יותר – אני מאמינה שילדים אינם משוואה מדויקת.  ציורי ילדים מאפשרים להבין את הייחודיות של כל ילד. לכל ילד יש את השרבוט האישי שלו, את הצבעים שהוא אוהב יותר, את הנושאים שהוא מעדיף לצייר וכמובן את המוצר המוגמר שהוא שונה מילד לילד. כמו שאין שני ילדים דומים באופן מוחלט כך גם אין שני ציורים זהים באופן מוחלט. במילים אחרות, האבחון של הציורים הוא האמנות עצמה. הוא נשען על מחקר מדויק ומובנה אבל בשטח אף אחד לא אוהב שמכניסים את הילד היקר שלו לתבנית של מחקר...

בחג סוכות, מקובל להתייחס לארבעת המינים, לכן בחרתי הפעם להפנות את הזרקור לארבעה מינים של ציורי ילדים.  מעבר לכך שהאופי של הילד מתבטא בציור, הקשיים שלו יתבטאו בציור לפני שיופיעו בהתנהגות. כפי שכבר ציינתי, המטרה היא לא להכניס את הילד לנוסחה, אלא למצוא את הנוסחה המתאימה לילד. מניסיוני, אם מוצאים את הנוסחה הנכונה מיד אחריה יעלו ויופיעו פתרונות מעניינים ומפתיעים שיעילותם בשטח גבוהה מאוד.

אחד המודלים הפסיכולוגיים המעניינים בהקשר להתנהגות, הוא מודל שהגתה ד"ר נירה כפיר (וניתן לקרוא עליו בהרחבה בספרה: "כמו מעגלים במים"). המודל שלה אינו מתייחס בהכרח לילדים, אך בגלל שהוא מבוסס על התיאוריה של אדלר בחרתי להציג כאן את האופן שבו אני רואה את ביטויו בהתנהגות של ילדים. בבסיס המודל שלה יש 4 מינים של התנהגות, ואתחיל עם הראשון:

להיות בשליטה – ילד או ילדה שנמצאים בתפקיד פסיכולוגי שכזה, חייבים להיות בשליטה מלאה בכל מצב שהוא. ילד שכזה מתוכנן מאוד וסגור בהתנהגותו. הוא חייב להיות בשליטה עצמית ולכן לא ימהר לפרוץ בבכי למשל. יתכן, ומעבר לשליטה העצמית הוא יהיה חייב גם לשלוט באחרים ואז ישתלט על המשחק המשותף וייתן לכולם הוראות. בנוסף, הוא יבקש לשלוט בכל מצב אליו הוא נקלע, לכן יחוש מתח רב במצבים של חוסר וודאות כמו למשל כניסה לגן או התחלת שנה בבית ספר חדש. ילדים כאלה יכעסו על הציור 'הלא מדויק' יקמטו וישליכו אותו לפח, יפסיקו לצייר ויבקשו שיציירו עבורם וכדומה.

ציוריו של ש' בן 4.8 הובאו אליי בעקבות עצירות קשה ממנה הוא סובל כבר כמה חודשים. בדיקת הציורים העלתה ציורים מדויקים, נוקשים מאוד והשקעת זמן בתכנון מוקדם של הציור על חשבון יצירתיות ספונטאנית. ש' מתקשה לגלות רגשות כבני גילו, למעשה הוא פוחד מלהיות מגוחך, להיתפס לא מוכן, לא לדעת את התשובה הנכונה, או להפסיד במשחק... כתוצאה מזה, הוא מגייס את כל מה שהוא יכול ואת כל מי שמוכן כדי להרגיש בשליטה. הפתרונות במקרה של ש' שילבו משחק וציור, ההורים הונחו מפורשות לאפשר לש' את השליטה לה הוא זקוק ביום יום ורק בסביבה מוגנת כמו במהלך משחק בבובות או ציור העזנו ביחד קצת 'לעשות שטויות'... לאחר מספר שבועות חלה הטבה של ממש בעצירות ממנה סבל.

עליונות מוסרית -  ילד או ילדה שנמצאים בתפקיד פסיכולוגי שכזה, חייבים להרגיש שהם נמצאים מעל אחרים. הם מרגישים שהם טובים, צודקים, חכמים ועוזרים יותר בבית לעומת אחיהם, הם גם יקפידו להסב את תשומת ליבו של ההורה להבדלים ביניהם לבין האחות העצלנית, או האח הטיפש... הם יתפארו בציונים גבוהים, ימהרו לעזור לילד הזקוק לסיוע ולעולם לא 'יישבו על הגדר' בחוסר מעש. ילדים שכאלה תמיד עסוקים במגוון פעילויות, אך לא עמוסים בחברויות. הם לא מרגישים אף פעם חלק מקבוצה, אלא רואים את עצמם יותר בתפקיד הגננת או המורה. כאן הילד חייב להרגיש עליונות מוסרית או עליונות אינטלקטואלית מאחרים, כדי להרגיש משמעותי. ט' בת השש, מציירת ציורים מאוד מדויקים ברוב המקרים, אבל היא גם מקפידה לבדוק את חוות הדעת של הסובבים על הציור, וגם מבקשת מאמה להעניק לציור ציון. רק לאחר ההתבוננות בעולה מהציורים, הבינה פתאום אמה של ט' עד כמה היא נקלעה מבלי משים להשוואה הבעייתית בין ט' לאחותה. אחד הפתרונות שהיטבו את האווירה בבית, היה יצירת מרחב פעולה נפרד לכל אחת מהילדות. דווקא כשהשתיים עבדו בנפרד ובחומרים שונים פחת הבסיס להשוואה.

השבעת רצון – ילד שכזה חייב לקבל אישור מהסביבה על כל מעשה ידיו, למעשה רק כשהוא מקבל אישור שכזה הוא מרגיש שייך ובעל משמעות. למען מטרה זו, מוכן הילד לעורר רחמים אם יש צורך, למהר ולוותר או להפוך למגשר בכל מריבה. הוא חושש מאוד ממצבים של דחייה חברתית (בניגוד לטיפוס הקודם), ולכן מוכן להקריב את הצמיחה האישית שלו למען זה שכולם תמיד יאשרו את מעשה ידיו. ילד שכזה עלול להפסיק לצייר אם אחותו הגדולה טוענת בתוקף שציוריו אינם ציורים אלא סתם קשקושים...

למרות של' בת החמש וחצי מציירת ציורים בהתאם לגילה, היא מציירת בלחץ חלש מאוד, לעיתים ציוריה קטנים ובקושי נוכחים על דף הציור ומאוד חשובה לה דעת הסובבים. להוריה היא ילדה מופלאה, והם פנו לייעוץ דווקא עבור אחיה שהתנהגותו בעייתית יותר. אך גם ל' עסוקה כל הזמן במציאת חן היא משמיטה מהבית דלתות וחלונות ובכך נמנעת מחשיפה אמיתית, הכל במטרה לקבל אישור "ולהיות בסדר". במקרה של ל' ההורים הונחו ליצירת דיאלוג שונה מולה, במסגרת הפגישות בחנתי את תגובתם למעשים שונים של ל' והנחיתי אותם כיצד לדבר בצורה שאינה מעודדת את ל' להיות משביעת רצון, בין היתר חלק גדול מהמפגשים עסק דווקא בהורים ועד כמה גם הם בחייהם שלהם ובעבודה מקפידים להיות משביעי רצון...

הימנעות – ילד שכזה יעשה הכל כדי להימנע ממצבי מתח ולחץ. הוא ימנע מקבלת החלטות, ימהר לזרוק בדיחה משעשעת, יבקש אחרים לבצע עבורו כל מיני  משימות ויעדיף 'לשבת על הגדר'. לעיתים נראה מהצד כאילו הוא ילד משעמם, כאילו הוא עייף רוב הזמן אך למעשה הוא פשוט אינו מעוניין באינטראקציה חברתית יתר על המידה. ציוריו של ד' בן השש וחצי דלים, רואים בהם 'הרבה לבן' ופחות ציור של ממש, והתנהלותו בציור, כמו גם בהתנהגות היא חסרת אכפתיות. במקרה של ד' נדרשה עבודה ארוכה ומעמיקה יותר משום שסגנון זה מאפיין ילדים במצוקה. במקרה שלו לא היה איזה פתרון קסם שההורים יכלו לעשות בסביבת ביתם, אלא נדרשה עבודה ממושכת שבסיומה ד' חש בטחון להתפרש על כל מרחב הדף כפי שהוא השתדל לעשות גם במרחב החיים.

כל ארבעת הטיפוסים מתנהגים כך מתוך אילוץ ולאו דווקא מתוך בחירה. האחד מרגיש שרק כאשר ישלוט בכל המתרחש סביבו לא יקרה רע, והאחר מאמין באמת ובתמים בחוסר מסוגלותו ולכן מעדיף להימנע ולהתרחק. כל הילדים המתנהגים כך משלמים מחיר חברתי לא פשוט - האחד זוכה להתנגדות ונידוי מצד בני גילו בגלל התרברבותו בעליונותו המדומה, והאחר עלול לעייף את בני גילו בצורך התמידי שלו באישור ובמילה טובה.

הדרך לפתרון בעבודה שלי עם ילדים שכאלה, היא בשלב הראשון זיהוי המקום הדומיננטי ביותר. יתכן ולפעמים הילד שלכם מתרחק ונמנע, ולפעמים הוא זקוק למילה טובה והעניין הוא המינון, כפי שאמרתי בהתחלה המטרה היא להתאים את הנוסחה לילד ולא להיפך. גם הפתרון מותאם לאופי של כל ילד, ובסיומו של יום יש מספיק מקום בסוכה לכל ארבעת המינים.