בעיות קשב וריכוז ופענוח ציורי ילדים

ע' בן 4, הוא בן בכור לאח קטן בן שנה, ומצייר ביד שמאל. לע' אין בעיות פיזיות והמוטוריקה שלו תקינה, כמו כן הוא אינו נוטל תרופות כלשהן. יחד עם זאת הוא מאובחן על רצף הפרעות הקשב – ADD. לאחרונה, התחיל להשתתף בגן משולב. אמו מעוניינת לברר באמצעות ציוריו, האם ע' בשל לשילוב מכמה היבטים: האם הוא מסוגל להשתלב בחברת ילדים חדשה? האם הוא מתקשה לשלב בין שני הגנים? עד כמה הוא פתוח להתקשרות חדשה? כמו כן, היא מבקשת לקבל כלים נוספים בהם תוכל היא לתרום לו ולחזק את כישוריו בסביבת הבית.

שאלת ההשתייכות החברתית היא שאלה משמעותית בחייו של כל ילד ועל אחת כמה וכמה בחייו של ילד המגלה קושי על רצף הפרעות הקשב (ADD). ציוריו של ע' מעידים על יכולת פוטנציאלית טובה להתקשרות עם הזולת, ציוריו ברורים וניכרת בהם 'הבדלת הדימוי' – כלומר היכולת לייצר רעיונות הקשורים זה לזה בצורה הגיונית גם אם הם מובדלים האחד ממשנהו. אחד הביטויים לכך, הוא הציור המצורף כאן בו ניתן לראות התייחסות לקו הקרקע עליו ניצבים הדמות והבית.

ע' משתמש בציוריו כדרך נוספת להתקשרות עם הזולת. הוא מתאמץ להיות ברור ומובן ואף מצליח בכך. ילד ברמת ציור שכזו עשוי לגלות הנאה רבה והתקדמות של ממש בגן משולב, ולכן אני ממליצה בחום להמשיך ולשלבו. יחד עם זאת, מבעד לציורים עולות כמה נקודות שיש לתת עליהן את הדעת ואתייחס לכך בהמשך.

כפי שכבר ציינתי שאלת ההשתייכות החברתית היא שאלה משמעותית בחייו של כל ילד. החברה תורמת רבות להתפתחות האישית של הילד וקשורה קשר ישיר לבניית הדימוי העצמי שלו, לביטחון שהוא חש בבחירותיו בהמשך ולדפוסי התנהגותו ותגובותיו.

הורים רבים עסוקים ב"פיצוח הנוסחה" הקשורה לשיפור וההעצמה של המיקום החברתי של הילדים שלהם, מתברר שכדי לסייע לילד בתהליך ההסתגלות החברתית, נדרשת התערבות ממוקדת מאוד מצד ההורים, התערבות המתבטאת בעיקר בתיווך ממרחק. מחקרים פסיכולוגיים שצפו בהתנהגותם של הורים לילדים בעלי השתייכות חברתית טובה לעומת כאלה בעלי קשיים חברתיים, מצאו שהורים לילדים "מקובלים" נוהגים לעודד את ילדיהם להשתתף במשחק חברתי, תוך שהם משקפים להם את נקודת המבט של הילדים המשחקים, אך מפסיקים להתערב מהרגע שבו הילד מצטרף לזירת המשחק (במקרה של ע', זו בדיוק מטרת הגן המשולב ויש להקפיד על כך, שבכל השתלבות חברתית שע' נוטל בה חלק, הוא מקבל ליווי ממבוגר המתווך לו את תגובות הילדים שמסביבו). לעומתם, ההורים לילדים "הפחות מקובלים" נהגו בהתערבות רבה יותר – הפסיקו את מהלך המשחק, הכריזו על הצטרפותו של ילדם, ובהמשך אף שימשו כשופטים מן הצד.

בציוריו של ע' יש מספר אלמנטים ששותפים לו ולציורי ילדים המגלים עניין חברתי. הפרעת הקשב שלו מתבטאת בין היתר בעוצמה של אותם האלמנטים, ותופעה זו מאפיינת ציורים של ילדים עם ADD ומחזקת את שיטת הגן המשולב, שם מקפידים לשים דגש על לימוד של קודים חברתיים להתקשרות עם האחר. באופן כללי, אוכל לומר שאלמנטים המאפיינים עניין חברתי של הילד קשורים ראשית, ליצירת קו עיצובי אישי ומיוחד (למשל בציוריו של ע' יש דוגמא לציור דמויות ייחודיות לו, ולאו דווקא שבלונה שחוזרת על עצמה, ניכר שהוא שקוע בעבודתו בזמן היצירה ומגלה הנאה רבה).

כדי להשתלב בקבוצה באופן יעיל, אין צורך להתבלט בהכרח ולהיות במרכז האינטראקציה החברתית, ילדים לא מעריכים דווקא את זה המשתלט על זמן הדיבור הקבוצתי… הביטוי לכך בציורים, הוא ציור בקווים גמישים ורכים אך לא רכים מדיי – המשמעות של סימן זה, היא היכולת של הילד המצייר להתאים את עצמו לסיטואציה החברתית הקיימת אך במקביל לא לאבד את הדעה העצמאית שלו. במקרה של ע', אני מאתרת בציוריו מעין ריחוף על הדף. מהבדיקה שערכתי מצאתי שהקווים בציוריו נראים כך, לא משום שהוא סובל מקושי מוטורי כלשהו אלא משום שהוא מחזיק את הטוש בקצהו העליון וממעט לגעת בדף. הסיבה לכך, היא שלרוב התופעות הנלוות להפרעת קשב מתבטאות בקושי בויסות חושי, וגם כאן ע' מעדיף, לדעתי, שלא לגעת בציור כי יתכן והמגע עם משטח הדף אינו נעים לו. בציורים אחרים, ניתן היה למצוא היבט נוסף של הויסות החושי שלו שמתבטא בהעדפה של ע' למאכלים מסוימים בלבד, וברתיעה שהוא מגלה ממאכלים בעלי טקסטורה מסוימת. גם כאן, חשוב לתת את הדעת למרקם של המאכלים ולהרגיל אותו לאט ובהדרגה להרחבת התפריט.

נקודה נוספת בהקשר החברתי שאני מייחסת לה חשיבות רבה, היא השילובים השונים שהילד מייצר בציור בין האלמנטים השונים. כוונתי היא לקישורים בין הדמות לבית, או בין דמות אחת לאחרת, קישורים אלה מעידים על יכולת ליצירת קשר חברתי פורה. מעבר לכך, אני בוחנת גם מהו סגנון הקישור שהילד בוחר – כלומר, האם הקישור הוא קישור מקדם ומקורי באיכותו? או שמדובר בקישור בנאלי, שלא מוסיף משמעות לציור?. על פי רוב, ילדים היוצרים קישורים רבים אך בנאליים בין העצמים השונים בציור, יעדיפו שלא ליזום בסיטואציה חברתית, אלא לצעוד בתלם. במסגרת התנהגות זו, יתכן ויהיו זקוקים לסביבת משחק בטוחה יותר, ויעדיפו לארח חברים בביתם, למשל, כי שם הכל יותר מוכר ובטוח.

בהמשך, לאחר שתתפתח מיומנותם החברתית ישנו חלקם את דפוס זה, וייהנו מהגיוון ומשינויי סביבת המשחק – השינוי יתבטא בציוריהם, שיהפכו גם הם למגוונים בנושאים ובשימוש הכללי בקו, צבע ותנועה. במקרה של ע' ניכרים שילובים יפים יחסית להפרעת הקשב שלו, ולכן אני מאמינה כי הוא מצליח לבנות קשר יפה ונעים עם סביבתו וגם עם אחיו הקטן.

בבדיקת ארגון הקשב של ע' באמצעות ציוריו, עלה כי הוא מגלה רגישות יתר בתחום השמיעתי, והוא מוסח בקלות ע"י רעשים שונים. מבדיקת רמת הפעילות שלו, יכולת ההסתגלות וסף התגובה אמליץ לאפשר לו בפעילויות השונות שעליו לעשות במהלך היום מספיק זמן כדי לבצען ולשבחו על המאמץ שהשקיע. בתחום החברתי יש לאפשר לו חשיפות הדרגתיות, קצרות המתארכות מחשיפה לחשיפה. כלומר: להתחיל מחשיפה מול ילד אחד בסביבה מוכרת מחוץ לשטח הגן, להמשיך בהנחיית הצוות לחשיפתו לאחד הילדים בשלב ההתאקלמות ומשם להמשיך ולחשוף בהדרגה. בתחום סף התגובה, אני ממליצה לבצע מעקב אחר אופי הרעשים והעוצמה שלהם שגורמת לו להצפה ובעקבות זאת להסחה. מעקב שכזה יסייע לכם לצפות בהצלחה רעשים המפריעים לו בסביבת הבית, ולהתכונן טוב יותר לתגובה. אין כוונתי למנוע ממנו חשיפה לרעשים כלל וכלל, אלא להיות מודעים וערוכים לתגובותיו.

והמלצה מסכמת לגבי האינטראקציה החברתית, משחק סוציו דרמטי באמצעות בובות שאהובות על ע' (ספיידרמן, בטמן, פליימוביל ועוד…) עשוי לשפר אצלו את יכולת החיקוי החברתי והבנת המשמעויות של מחוות בינאישיות שונות, ניתן לתווך לו את הרגשות של הבובות, את הסיבה להתרחקותן או להתקרבותן לבובה מסוימת וכדומה. באופן כללי, אני ממליצה על המשך שיטת השילוב, ובטוחה כי השילוב יעצים את ע' ויחזק את השתלבותו בסביבת הילדים שהוא כה אוהב.

לסיכום אציין, שמאחר וילדים משתמשים בציוריהם כשפה נוספת, הם מבטאים באמצעותם את עולמם הפנימי והחוויות העוברות עליהם. בעיקר התחום החברתי, המהווה חלק ניכר מיומו של הילד, מתבטא בציורים בדרכים שונות וכדאי לעקוב אחריו כדי להבין יותר את הדינאמיקות שהורים, לא יכולים ליטול בהן תמיד חלק.