אחת השאלות הנשאלות פעמים רבות כל כך בהורות היא: איך אתה מרגיש?
בעיקר בעידן של היום, ולמרות שרוב ההורים גדלו בילדותם באווירה אחרת, ההורים של היום יודעים ששילוב העולם הרגשי בדיאלוג היומיומי מול הילדים הוא שילוב חשוב ובר השפעה.
ציורים בהקשר לכך מגלים פעמים רבות את עולם הרגשות הפנימי דווקא כאשר קשה לדבר על הרגשות, או כשלא ברור מדוע הילד בחר להתנהג כך ולא אחרת.
מצד שני, באותה המידה שחלק מהמשפחות מתייחסות לעולם הרגשי יותר ממשפחות אחרות, קיימת גם התנהלות כזו בהקשר לעולם הפיזי – כשילד מקבל מכה יש שיגיבו עליה במשפט:"לא קרה כלום" (למרות שבעצם קרה…) ויש שיחוו יחד עם הילד את הכאב של המכה.
בזמן שההתייחסות לנפילות ופציעות של ילדים די מגוונת ממשפחה למשפחה, קיימת תמימות דעים לגבי מחלות מורכבות יותר ואשפוזים. כאן גם יש חשש של ממש למצבו של הילד, ופתאום ההורים נמצאים יחד עם הילד באותו הסירה של חוסר ודאות, מתח וחשש.
הוריו של ש' בן 5, אח בכור לד' בן ה-3 סיפרו בהדרכת הורים אצלי שבשנתיים האחרונות אושפז ש' מספר פעמים בבתי חולים ועתה הוריו מתלבטים לקראת שיבוצו בחטיבה צעירה. הם מבקשים לבדוק דרך ציוריו כיצד הוא מרגיש ביחס לעצמו ולבני גילו?
הגוף הפיזי כמיכל לעולם הרגשי
כשאבחנתי את הציורים השונים שלו, ראיתי לפני ילד נבון ורגיש במיוחד.
על אף גילו הצעיר ניכרים בציוריו כבר בשלב זה, סימנים של בשלות קוגניטיבית לכיתה א'.
ניתן לראות בציור למעלה כיצד באופן סדור ומאורגן הוא ממקם את העצמים השונים על הדף ומגלה סבלנות של ממש כאשר הוא חוזר על תבניות ציור שונות.
עלה אחר עלה, עיגול לצד עיגול, קו מעל קו רובם ככולם מסודרים על הדף בתשומת לב רבה שהוקדשה על ידו. הם תיארו שנתיים לא קלות שכללו מספר אשפוזים וודאי לוו בחרדה רבה מצד כולם.
ברגעים כאלה קשה לחשוב על רגשות, ברגעים כאלה חושבים בעיקר על המיכל שמחזיק את העולם הרגשי – המיכל של הגוף.
ברגעים כאלה, השאלה העומדת בראש סדר היום היא כיצד יתגבר הגוף על המשבר שפקד אותו.
מקובל גם, להפנות את רוב המשאבים והדאגות לילד עצמו אך יש מקום לבדוק גם כיצד אתם, ההורים, שרדתם את המשבר.
כשבדקתי את כתב ידם, ראיתי גם שם את הסימנים של השנתיים הקשות שעברו עליכם.
ראשית כל המלצתי להם לקבל ייעוץ משפחתי תמיכה, גם לאחר המשבר – עכשיו ש' בריא ואני מאחלת לו עוד שנים רבות של בריאות, אך אני בטוחה שהחרדה ממחלתו עדיין מהדהדת בקרבכם.
לכן, בראש ובראשונה ילד חזק הוא ילד להורים חזקים, וחשוב שתחזקו את עצמכם ותקרינו לש' את האמונה שלכם בכוחו ובחוזק של המיכל שלו – אותו מיכל הגוף המגן מפני מחלות.
מה רואים בציורים?
עולמו הרגשי של ש' מתוך העולה מהציורים, זקוק לחיזוק ולעירסול.
יתכן ובגלל האשפוזים התכופים שעבר, ויתכן פשוט מעצם אישיותו הרגישה הוא זקוק לסביבה קטנה ותומכת, מקום שבו ירגיש בבית ויקבל משוב לייחודיות שלו ולביטוי העצמי שלו.
ברוב ציוריו, הוא משתמש בלחץ חזק ומקפיד לדייק ואף להשתמש בסרגל.
סגנון הציור הזה מאפיין ילדים שנחשפו למחלה וכאילו באמצעות סגנון הציור הזה הם מנסים לדייק ולמנוע טעות, כאילו טעות היא ברת השפעה רבה יותר ואינה לעולם 'רק טעות'…
הציורים השונים שלו מעידים על כך שהוא ילד אצילי ברגישותו, הוא ידאג לכולם ויבקש שלא להכביד, תמיד ינסה להסתדר לבד וירעיף אהבה למשפחתו.
מצד שני, בחלק גדול מציוריו, נמצאו מספר סימנים לחששות ופחדים שמלווים אותו מדי יום.
את חלקם למשל אפשר לראות בציור המשפחה שהוא מצייר, שם בשונה מציורים אחרים, הקו של הדמויות רועד וקטוע, כאילו כאן בדיוק אפשר לראות את אותו 'מיכל של הגוף'.
ילדים רבים שחוו מחלה מבינים שהגוף שלהם דומה לגוף ההורים, ואם אבא עד היום נתפס כחזק וגיבור יותר ממני, חיידק או וירוס יכולים לתקוף גם אותם. כ
אני ממליצה, בעיקר בעקבות הציור הזה, לבדוק מול ש' כיצד הוא תופס אתכם ההורים, מצד אחד חשוב להדגיש לו שאכן גם גדולים יכולים לחלות מצד שני, חשוב להסב את תשומת ליבו לרגע של ההבראה, ליכולת של הגוף לגבור על החולי ולהמשיך הלאה – כך אצלו, וכך גם אצלכם.
מותר גם באמצעות הציורים לבצע מעין הרחקה ולצייר את המחלה.
במקרים הללו, הציור היא כלי נהדר ורב כוח והשפעה. באמצעות הציור הילד נותן צורה וגודל למחלה שקשה להגדירה או להבין כיצד היא פועלת בגוף.
פתאום גבולות הדף, תוחמות את 'המחלה המצויירת' ומשם היא כבר לא יכולה לצאת…
מיותר לציין, שאפשר לעשות ככל העולה על רוחו של ש' עם הציור לאחר מכן – מותר לקמט, לקרוע, לנעול בקופסא, לצעוק על המחלה המצוירת ואולי גם בסוף לשוחח עימה , להיפרד ולשלוח אותה לדרכה לארץ אחרת.
רוצה לדעת עוד על ציורי ילדים?
לרכישת הספר "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים " בהנחה לחצו כאן
להרשמה ופרטים על קורס "פענוח ציורי ילדים והדרכת הורים יצירתית" לחצו כאן