כהורים לילדים אנחנו פוגשים בריונות של אלימות פיסית, סחיטה, חרם, אלימות מילולית, כינויים פוגעניים ו"שיימינג" (הפצת מידע ברשתות החברתיות). התופעה הזו לצערנו, נחשבת לתופעה נפוצה. ילד שמתנהג בבריונות משתמש בכוח פיסי או מילולי, כדי לשלוט ולהזיק לילדים אחרים.  התנהגות זו עלולה להפוך  לכרטיס הביקור החברתי של הילד, והיא מקפלת בתוכה רווחים חברתיים  - אך חשוב לדעת שגם תווית הילד האלים יכולה להיות הדרך שלו להיות שייך. הוא זוכה לתשומת לב ואז - משמר את דפוסי האלימות, במקום לשפר את מעמדו החברתי בדרכים לא אלימות. 

כהורים לילדים, תוקפנות ואלימות הן ההתנהגויות הטעונות ביותר איתן עלינו להתמודד. כאשר הילד מתנהג בתוקפנות התחושה הראשונה שעולה, בדרך כלל, אצל ההורה היא בושה - כאילו הוא נכשל בחינוך הילד. ברגע הבא, הורים מגיבים אל הילד בעצמם בתוקפנות פיזית או מילולית או מעבירים לילד מסרים סותרים (כמו- "אל תהיה אלים!" לצד "אל תתנהג כמו בת"). אל מול המסרים הללו, הילדים נותרים מבולבלים. ככלל, המסגרות החינוכיות ואף מרבית ההורים עסוקים בסנקציה על המעשה התוקפני (הרחקה, השעיה) ופחות בסיבות שהובילו להתנהגות הבריונית.

כאשר לא מטפלים בבעיה מן השורש, גם הילדים שהציקו להם וגם הילדים המציקים ,עלולים לחוות בעיות רגשיות קשות מתמשכות. הנזק של ההתנהגויות האלימות המילוליות, הוא בעל השפעה הרסנית שאינה פחותה מאלימות פיסית. מדובר בהשפעות שליליות על החוסן הנפשי של הילד לטווח הארוך ועל הדימוי העצמי שלו, כמו גם, על התפקוד החברתי העתידי שלו בקבוצות בכלל ובמערכות יחסים אינטימיות.

על המטרה כולנו מסכימים – בריונות היא לא דרך להתנהג בחיים, לא כשהילד שלנו ביריון כלפי אחרים ובוודאי כשילד אחר ביריון כלפיו. אבל על איך מטפלים בהתנהגות בריונית על זה אפשר להתווכח... יש אנשים שדוגלים בעונשים קשים כדי לייצר הרתעה, אבל בסופו של דבר אין ילדים רעים אלא ילדים שרע להם, וכמו בתחומים אחרים בחיים: כאשר פונים לאלימות, זה בדרך כלל המוצא האחרון וזה נובע מתחושת איום.

ההורים של גיא בן ה-7 פנו אליי מיואשים מהאלימות שלו. הם סיפרו איך ילדים ניגשים אליהם בסוף כל יום כדי לדווח להם מה גיא עשה היום והם כבר לא יודעים איך להגיב. בציור ניתן לראות דמויות עצובות וכועסות, חרבות בכל יד, לחץ חזק ואי שקט. אבל בין הקווים, אפשר היה למצוא תקווה- ילד רגיש שמנסה להילחם על מקומו.

המלצתי להורים לשנות את הגישה באופן מיידי- להגן על הילד שלהם, ולהסביר לילדים האחרים שאין צורך שילשינו להם מדי יום על מעשיו של גיא. התוצאה לא איחרה לבוא- כבר באותו היום גיא הביט בפליאה על הוריו, ובלילה לפני השינה אמר: "אמא, שמתי לב שהיום לא כעסתם עליי". במקביל, הנחיתי את ההורים לעבודה מול הצוות החינוכי כך שהם גם יעצימו אותו. ביקשתי גם לחזק את הרשת החברתית התומכת של הילד ובעיקר לדבר איתו באופן רגשי על התחושות שלו ועל מה שגורם לו להתפרץ בזעם.

הוריו של עומר בן ה 6 הגיעו גם עם החמרה בהתנהגות ואלימות כלפי ילדים אחרים, אך הפעם המקור לבעיה היה שונה. עומר לא הרוויח מעמד חברתי מהתנהגותו האלימה, והיא לא התרחשה רק בבית הספר אלא פרצה ממנו בכל מקום. גם כאן, פענוח ציוריו של עומר, איפשר למצוא את המקור האמיתי לבעיה. ילדים רבים מפתחים התנהגות תוקפנית בעקבות מצבים טעונים רגשית בבית – מהולדת אח חדש, דרך גירושין ועד להתמודדות עם משברים ואובדנים. בציור של עומר, אפשר לראות שהוא מצייר את אחד מהוריו ללא פנים וללא ידיים. ציור כזה מאפיין ילדים שהתוקפנות שלהם נובעת מעומס רגשי בבית. למשל אצל עומר, כל ההחרפה בהתנהגות נבעה מסכסוך הגירושין של הוריו ומכך שהם התקשו לתווך לו רגשית את המורכבות. ברגע, שבנינו ביחד נוסח שאפשר להם לענות על שאלותיו הקשות ביחס לפרידה, גם התנהגותו השתפרה.

1. בדקו את השפה הרגשית בה מדברים בבית – האופן בו מדברים בבית משפיע על קבלת החלטות חברתיות של ילדים. כאשר מדברים בבית בשפה כוחנית ואלימה, כאשר מציעים פתרונות תוקפניים לכל מיני מצבים – ילדים שומעים ומתנהגים כך בהמשך.

2. מה שורש הבעיה – כל בריונות ואלימות מחייבת פעולה מיידית גם מצד הצוות החינוכי, אך לאחר שקצת נרגעות הרוחות חשוב לשאול את עצמנו איך דווקא הילד שלנו נקלע לעין הסערה – מה בהתנהגותו של הילד "משך" את הסצנה אליו ומה ניתן לעשות מעתה והלאה.

3. גם כאשר נותנים עונש על אלימות - חשוב לרפד את העונש הזה בדיבורים והסברים ולא משנה באיזה גיל – מה עושים במצבים כאלה? מה עיצבן אותי שם באמת? איך להתרחק ממצבים כאלה? למי אפשר לפנות? – אבל ובעיקר, נדבר עם הילד על הרגשות שלו, ונעזור לו לדבר עליהם ולא "להרביץ אותם".

4. לראות מה באמת קרה שם - גם הבריון הכי גדול לא מתנהג סתם בבריונות, תמיד יש סיבה וכדאי לבדוק לעומק מה באמת קרה שם "שהקפיץ את הפיוז" – האם זה ילד שבמצב אחר קילל את הבריון, ועכשיו זו הזדמנות טובה לסגור איתו חשבון? האם כבר זמן ארוך מציקים לו ועכשיו הוא מחזיר? האם הבריונות היא כלפי ילד "שמקובל" להציק לו וזו רק אחת ההזדמנויות – מה קרה שם באמת? ברגע שנדע מה קרה שם באמת, נבין שהבריונות זה רק קצה הקרחון, ושיש בעיה חברתית או רגשית עמוקה יותר שצריך לטפל בה.

למידע נוסף על מסלולי לימודי התעודה שלנו, לחצו כאן>>